בשנת 2013 החל בארץ תהליך של ניסוי שתכליתו בחינת אפשרות לשינוי בהרגלי השימוש ברכב הפרטי ע"י הטלת מיסוי משתנה על הנסיעה ברכב הפרטי בהתאם לאזור ולשעת הנסיעה. מדיניות זו כוללת חיוב הנוסעים בגודש בחלק מהעלויות הנגרמות למשק בשל נסיעתם, ומנגד הקלות מס בנסיעות בתנאים אחרים. הניסוי, שכונה "נעים לירוק", חיקה את פערי המיסוי האפשריים בעתיד בדרך של תיגמול נהגים ככל שהפחיתו את נסיעותיהם בגודש, ובחן כיצד שינו את הרגלי נסיעותיהם בתנאים אלה.

המדינה מפתחת ומתחזקת את מערכת הדרכים המשמשת לנסיעת כלי הרכב. במקביל היא גובה עבור אחזקת הרכב והשימוש בו מיסים בהיקף הגבוה פי כמה מהמושקע במערכת הדרכים. ענף הרכב תרם במהלך 2016 למעלה מ 42 מיליארד ₪ לתקציב המדינה. קיימים שני סוגי מיסים על ענף הרכב: מיסי רכישה על הרכב וחלפיו, ומס המוטל על הדלק והמותנה בנסיעה. בהיבט התחבורתי מערכת מיסים זו אינה יעילה ואינה נכונה חברתית.

למעלה ממחצית הגבייה מהענף היא ממיסים שאינם תלווי נסיעה, ואינם מעודדים חסכון בנסיעות. רק המס על הדלק הוא תלוי נסועה, ואולם הוא מוטל באופן שאינו מבטא נכון את העלויות הנגרמות למשק ולכלל הציבור מהשימוש ברכב. המס נע בפועל בין כ 50.0 ש"ח לק"מ בנסיעות ב"פקק" תנועה לכ 20.0 ₪ לק"מ בדרכים פנויות, ואולם סימולציה תנועתית מגלה שמי שגורם ל"פקק" או מצטרף ל"פקק" תנועה גורם למשק נזק של כ 2 ש"ח ומעלה על כל ק"מ שלו. הוא גורם להאטה בתנועה של טור המכוניות, ובעקבות כך לבזבוז זמן של כל משתמשי הדרך, לגידול בצריכת הדלק של כל שאר הנוסעים ב"פקק", לזיהום אויר נוסף, לירידה ביכולת העברת התנועה בדרך.

מאידך, הנוסע לדוגמא משדרות לאשקלון או לנתיבות בכל שעות היום, אך גם כל מי שנוסע באזור המרכז בשעות ובדרכים ללא גודש אינו גורם לנזק אף של 20.0 ש"ח לק"מ, ונטל המס עליו אינו מוצדק.

מטרת הניסוי לבחון האם תמריצים כספיים יכולים לשנות הרגלי נסיעה באופן שימתן את הגודש בדרכים. השינוי בהרגלי הנסיעה יכול לכלול הסטת זמני הנסיעות משעות שיא לשעות שפל, שימוש בתחבורה ציבורית לסוגיה, נסיעות משותפות עם אחרים ברכב פרטי, ועבודה מהבית. ממצאי הניסוי יכולים גם לסייע לגבש מדיניות מס חדשה שתעודד שימוש מושכל יותר ברכב.

בניסוי משתתפים 1,200 מתנדבים בפריסה ארצית שברכבם הותקן מכשיר ניטור המתעד את נסיעותיהם בכל שעות היום, אורכו של הניסוי הוא כשנתיים. במסגרת הניסוי הוצבה בפני מתנדבים טבלת מחירים לשימוש במערכת הדרכים. בטבלה מחולקת הארץ לשלושה סוגי אזורים: מרכזים מטרופוליניים, שולי המרכזים ואזורי. בתוך כך, חולק הניסוי לשתי מתכונות, במשך החצי שנה הראשונה לניסוי נוטרו נסיעותיו של המתנדב וחושב לו תקציב חודשי על סמך הרגלי נסיעותיו הנוכחיים. בשנה וחצי הנותרות התבקש המתנדב לשנות את הרגלי נסיעותיו כראות עיניו כאשר בכל חודש בו סך עלויות הנסיעה יהיה נמוך מאותו תקציב ששויך לו, יקבל המתנדב את ההפרש הכספי. ולאחר חצי השנה הראשונה יילמדו הרגלי נסיעותיו של המתנדב.

בשנה וחצי הנותרות קיבל המתנדב תקציב של 600,2 ₪ בכל חצי שנה בו יתבקש לעמוד, את הפרש בין תקציב זה לסך עלויות הנסיעה שיצבור באותה חצי שנה יקבל המתנדב. משתתפי הניסוי בין שתי המתכונות שוויונית- כ600 מתנדבים בכל מתכונת. המתנדבים הוזמנו לעקוב אחרי נסיעותיהם והמעוניינים קבלו הודעת SMS למכשיר הסלולרי לאחר כל נסיעה המסכמת את פרטיה ובפרט את עלותה.

לסיכום הדו"ח מציג את מידת השתנות הרגלי הנסיעה, ומתרכז בשינויים שחלו בעלויות השבועיות החציוניות בין תקופת התגמול לתקופת התיעוד ובמאפייני השינוי. נמצא שהעלויות פחתו בתקופת התגמול ביחס לתקופת התיעוד ב %4.16. שיעור זה התקבל בזכות כ %45 מהמתנדבים שהפחיתו בממוצע יותר משליש מעלויות נסיעותיהם בתקופת התיעוד. מאידך, כ %50 מהמתנדבים לא הצליחו לשנות את הרגלם באופן מהותי ו %5 שינו את הרגלי נסיעתם כך שעלויות הנסיעה בתקופת התגמול גדלו לעומת תקופת התיעוד. הפחתת עלויות הנסיעה הושגה ע"י הסטת שעות הנסיעה משעות השיא לשעות עמוסות פחות ו/או ויתור על הרכב הפרטי לטובת נסיעה בתח"צ או נסיעות משותפות עם אחרים ברכב פרטי, או ע"י הימנעות מנסיעה בכלל ועבודה מהבית.

מקרב אלו שהצליחו לשנות את הרגלי נסיעתם החלוקה בין הסטת זמני הנסיעה והוויתור על הרכב הפרטי הייתה שוויונית, אך בממוצע אלו שבחרו לוותר על נסיעה ברכבם באחת מהשיטות שנמנו לעיל הצליחו להשיג שיעורי הפחתה גבוהים יותר. בכל מקרה מדובר בירידה משמעותית בביצוע נסיעות בגודש, ותגובה כזו בקרב ציבור רחב של נהגים תטיב מאוד עם מערכת התנועה במיוחד בגישות למרכזי המטרופולינים בשעות השיא בתנועה. על סמך הממצאים שהוצגו, ובממוצע כל מתנדב הפחית ברמה השבועית 11 ק"מ של נסיעות באזורי הגודש בשעות השיא.

הנתונים והתרשימים באדיבות 'נעים לירוק'.

פתח גלריה במסך מלא